1.יורד מפוליטיקה עד יום לפני הבחירות ויום אחרי הבחירות

(א) אלף, אולי הגזמתי עם פוליטיקה באתר שלנו. (ב) בית, עצבן אותי שאני מבלה 4 שעות על הפוסט, כולל חיפוש מה קורה אם נשיא מחליט החלטה בלתי הגיונית בתקופת המעבר מה-3 לנובמבר בה הוא מוכרז כנשיא הבא עד ה-20 לינואר – ה-INAGURATION -בה הוא מקבל את נשיאותו ונשבע לפעול לפי חוקת ארה"ב ולשמר אותה, ולא מצאתי תשובה. ואז-99% מהתגובות הן על הפוליטיקה מישראל.

(אז שעל הפוליטיקה בישראל שיכתוב האשך!)

2. דתי? לא דתי?

גם זה נושא שלא שייך לאתר, אבל איכשהו הוא ניכנס למעורב שלי מאתמול (לא על ידי).

גולש כתב שלא ייתכן להיות חכם, הגיוני, ודתי, בעת ובעונה אחת כי האמונה במה שהדתיים מאמינים אינה הגיונית.

אז גולש אחר הביא דוגמא של כמה מהמדענים והוגי העולם הגדולים ביותר (בעיקר מהמאה הקודמת, והמאה שקדמה לה, ואני בטוח שישנם גם מהמאה הזאת) שהיו, או הפכו לדתיים בעת זקנתם.

היה מאוחר להביע את דעתי כי 'המעורב' כבר נפל לשורה השלישית והרביעית, ולהגיב לגולשים שהחלו להתדיין על כך היה למעשה לכתוב לעצמי. אז החלטתי להכניס כאן את הרגשתי בנידון, בעיקר כשאני בן 83, וחברים בגילי בארה"ב ובישראל מתחילים ללכת לעולמם.

אז גם אני חושב לעתים על סוף עולמי.

אני מאמין שהמוות הוא סוף הדבר שנקרא 'מנחם'. אולי בנותי ירשו ממני תכונות שונות ותאים גינטיים פיזיים, אבל עבורי זה יהיה הסוף. אז לפעמים 'הסוף' גורם לי לחשוב על העולם בו אנו חיים. על הטריליוני כוכבים הנמצאים עד האינסוף.

כיצד הכל נברא? מתי הכל נברא?

ומה היה לפני שהכל נברא?

כנראה שמחשבות כאלה מציפות גם מוחות של החושבים, הגאונים, והמדענים הגדולים ביותר, ומה שמעורר בי חיוך היא העובדה שכל הגאונים הגדולים לא יודעים את התשובה טוב יותר מילד בבי"ס עממי. אנחנו גם לא יודעים את התשובה, ולא התקרבנו למצאה יותר מהקדמונים לפני עשרות אלפי שנים. אז מה הם עשו? החלו להאמין בדברים שלא הבינו בדיוק מה הם כמו השמש או הירח, ואפילו בפסלים ומה לא. העיקר למצוא 'הסבר'

והסופר-גאונים? אני מניח שהרבה מהם ויתרו על אפשרות למציאת פתרון, והפכו ל'דתיים'. לא משנה לאיזה סוג – יהודים, נוצרים, מוסלמים. הם העדיפו כנראה ללכת לעולמם עם מין אמונה במשהו שניתן לכנות 'אלוהים'.

אבל מי ברא את 'אלוהים'? מה היה לפני 'אלוהים'?

'הנפץ הגדול'???

היכן הוא קרה? מתי הוא קרה? והכי חשוב, מה היה לפני 'הנפץ הגדול'?

אז אולי להיות 'דתי' ולהאמין ב'אלוהים' בהרגשה ואמונה זו לא אפשרות גרועה כל כך?

אבל כמובן שאתה לא יכול 'להכריח' את עצמך 'להיות דתי'.

למזלי השאלות והתהיות הללו אינן מפחידות אותי. החלטתי מזמן ש'מה שיהיה יהיה'. אני מאושר בחלקי ולא דואג לעתיד כי 'מה שיהיה יהיה'. מאחל שלום לישראל ולעולם, ושהלייקרס לא תיקח אליפות כל זמן שאני חי.

3. מה יש לי לומר על דנבר נגד ג'אז?

א)היה זה דו-קרב ב-O.K קוראל. מארי 50. מיצ'ל 44. אבל בקרב שלא אשכח הרבה זמן!

ב) מארי – בנצחון אדיר במשחק מרתק ביותר, קלע 50 ב-17 מ-24, ו-9 מ-12 מה-3. בסיום המשחק הוא היה כה גמור שהוא לא היה מסוגל לדבר במיקרופון

ג) דונובן מיצ'ל החזיר ב-44 עם 14 מ-25 כולל 9 מה-13

ד) זה לא היה מספר הנקודות ודיוק הקליעה המדהים מה-3. זה היה שלשה מדהימה אחת אחרי שלשה מדהימה שבאה אחריה. ראיתם את הסרט-מחזמר (שכחתי את שמו) שהיא שרה, WHATEVER YOU DO I CAN DO BETTER??? זה היה בדיוק מה שהיה ממש עכשיו על הפארקט. INCREDIBLE.

ה) היה זה המשחק הראשון אחרי הרבה, הרבה זמן, שכושר גופני היה בו פקטור רציני. ג'מל מוריי ודונובן מיצ'ל נפלו מרגליהם. מזמן לא דברנו על "כושר גופני ב-NBA". משחק זה יכריח הרבה אנשים לדבר על זה. היה רגע לפני הסוף שמארי הרים ידיו לטיים, ואם מלון לא היה קורא טיים הוא היה נופל על הפארקט.

ו) אין שדאלה שהיה זה משחק מוזר ביותר. ברבע האחרון זה לא היה 5 נגד 5. זה היה מארי נגד מיצ'ל. מה שזרקו ניכנס. אני עדיין המום ממה שזה עתה ראיתי ואני לא מסוגל להתרכז ולכתוב יותר על מה קרה מבחינה קבוצתית. אולי עוד כמה שעות.

4. מה יש לי לומר על סלטיקס – רפטורס?

א)מי שלא ראה את טורונטו במשחקיה נגד כל שאר הקבוצות (טורונטו היא 0-11 נגדן) בוודאי מתפלא WHAT ALL THE FUSS IS ABOUT, כמו שאומרים החברים שלי מבאר יעקב (מה כל הרעש וההמולה על טורונטו כשהסלטיקס כיבסו אותם 94-112?)

ב) ואם נלך אחורה וניזכר בשחיטה של 22 נקודות שטורונטו חטפה מהירוקים במשחק ה-SEEDING, השאלה המתקבלת היא אם לירוקים יש את המספר של טורונטו, או – MAPLE LEAF ישמרני – טורונטו היא לא כזאת טובה כמו שחושבים?

ג) אבל אם נלך עוד יותר אחורה, לתקופה שבין ה-15 ל-25 למאי, 2019, ניזכר בסיפור שהתחיל יותר גרוע: מילווקי טירטרה את טורונטו 108-100 ואז 125-103 והובילה 2-0 בשני משחקי הפלייאוף הראשונים על אליפות המזרח. אני עצמי כתבתי ש"נראה לי שלמילווקי יש את המספר של טורונטו…".

ואז הגיעו עוד 4 תוצאות – 112-118. אחריו 101-120. ואז 99-105, וגמר המזרח 94-100 – כולם ניצחונות של טורונטו.

הווה אומר? הווה אומר שמוקדם מדי להתאבל על טורונטו ולהספיד את מר גורלה.

ד) הסלטיקס ניצחה בגלל התקפה שוות משקל, אבל מה שיכול להוות הפעם את הפקטור הקובע הוא הסנטר רוברט ויליאמס שהוא אתלט עליון בגובה 2.03 מ'. אחרי שנתיים בטכסס A&M הוא ניבחר ע"י הסלטיקס מס' 27 בדראפט (היו שהאמינו שהוא יהיה בחירת לוטרי) והיום הוא החזיר את התשלום הראשון האמיתי. בגלל האתלטיות שלו הוא סובב סיבובים מסביב מרק גאסול האיטי, והמאמן ניק נרס חייב היה להוציאו עד שמרק לא היה פקטור במשחק. סרג'י איבקה היה חלש מדי מולו. ויליאמס סיים עם 10 נק', 5 ריב', 2 חסימות, ו-2 אסיסטים, ואיתו הסלטיקס נראית אתלטית ביותר. זה בלי לקחת מאומה מדניאל ת'ייס המצויין עם 13 נק' ו-15 ריב'.

ה) הסידרה הזאת רחוקה מלהיות גמורה.

5. מה יש לי לומר על קליפרס – מבריקס?

א)המבריקס היא קבוצה "טובה" מדי. חס וחלילה לא 'טובה' מבחינת הופס, אלא טובה מדי מבחינת נימוסים, קולטורה, יורמיות, ובואו נגיד אפילו הגינות.

טוב. לפני שאהפוך אותם למלאכים, נושאי הדגל של הומניות, וסמל של אחוות-אחים, אז אגיד שלא לזה אני מתכוון. מה שאני מתכוון הוא שלדאלאס מבריקס אין אפילו ENFORCER אחד: שחקן שמכריח, שכופה, שמכריח, שמאלץ, שלוחץ, שתובע. שמפחיד. במילים אחרות, אין לה אפילו עארס או בריון מפחיד אחד, ולכן היא כולה לא מפחידה. דאלאס מבריקס הראית כמו PIECE OF CAKE. היא חייבת למצוא רוע, ולהביאו מיד לקבוצה. עוד לא היתה קבוצה יורמ'ית אחת בכל תולדות ה-NBA שלקחה אליפות. זה פשוט IMPOSSIBLE!

יותר מדי אירופאים שיכולים לנגן יצירה של מוצרט על פסנתר ללא תווים, ולדקלם קטעים משייקספיר. הם קבוצה 'טובה' מדי. מוכשרת לאללה אבל אפילו האמריקאים שלה הם טובים כאלה כמו סת' קרי או טים הרדאוויי ג'וניור, בנים של שחקני כדורסל מולטי מיליונרים שגדלו עם כפית של שמנת ודובדבן לארוחת בוקר.

אין להם אפילו אחד כמו לטרזל הראל. הבנאדם רק מסתכל עליך ואתה מבקש סליחה. או קוואי לינארד – שקט-שקט אבל הרוצחים המסוכנים ביותר הם השקטים. מרכוס מוריס. רג'י ג'קסון. פטריק בברלי. לא היית רוצה לפגוש אף אחד מהם בסמטה חשוכה. הם – במשחק לפחות – רעים. פגומים. רוצים להרע. אולי לא ממש, אבל זה מבע פניהם וזה הבודי אימאג' שלהם. הם נראים לפחות כאילו הם רוצים לזרוק אותך לריצפה ואז לירוק עליך. מרכוס מוריס עשה זאת למעשה נגד לוקה, אבל רק לא ירק.

אתה לא צריך שכל ה-12 יהיו כאלה. מספיק שלושה-ארבעה. השאר יכולים להיות כוכבים עדינים כמו פטריק יואינג בניקס. כי לניקס היו אז סופר-עארסים ובריונים כמו ג'ון סטארקס, אנטוני מייסון, צ'ארלס אוקלי. זה הספיק.

ב) לוקה דונקיץ' הוא תאווה לעיניים. אחרי שמרכוס מוריס כמעט השתיל אותו לרצפה, לוקה התרומם ומיד רצה לרקוד עם מרכוס עם כמה אגרופים. טוב שהפרידו לפני שזה התחיל, כי מרכוס גדול מדי עבור לוקה, אבל אפילו הרצון שהראה לצאת לקרב הראה לי שהוא לבן מהסוג של לארי בירד, שלא היה שחור – או לבן – שהוא לא החליף איתם מהלומות מד"ר ג'יי ועד ביל למבייר.

ג) עם כל הכבוד ללוקה – ויש לי המון כבוד – אילו התחלתי קבוצה והיתה לי ברירה לבחור בלוקה או קוואי, הייתי בוחר בקוואי. אולי בגלל שהוא עארס יותר? אבל בעיקר בגלל שהוא קילר אמיתי. ווינר אמיתי ויש לו מספרים וטבעות להוכיח זאת. ללוקה יש עתה מספר שנים להוכיח שגם לו יש את זה.

לוקה היה נהדר עם 38 נק'. אבל עם "L". קוואי קלע 33 כשבמחצית השנייה – כשדאלאס פעמיים הקטינה את ההפרש – הוא היה 9 מ-10 מהפארקט עם 14 ריב', 7 אס', ו-5 גניבות, וניצחון. זהו קוואי. כשמגיע הפלייאוף הוא הופך לרוצח בדם קר.

6. מה למדתי אמש מניצחון הלייקרס על פורטלנד (ואני אפילו מציע להם עזרה ב-"5")?

1.הלייקרס ינצחו את פורטלנד 1-4 כי הם קבוצה טובה יותר ושלמה יותר.

פורטלנד שיחקה את הטוב ביותר שיכולה היתה ללא דמיאן לילארד, אבל היא נתנה הכל להישאר קרובה ללייקרס, בעוד הלייקרס נראו לי לפעמים משחקים ללא URGENCY. מדי פעם הלייקרס פתחה פער קטן (שפעמיים הגיע לסביבת ה-10 נקודות), ופורטלנד נתנה כל אונקיה של אנרגיה ומאמץ להשוות. פעמיים פורטלנד הצליחה להוביל בכמה נקודות, אבל לא חשת כל דחיפות וחובה מיידית מהלייקרס להקטין את ההפרש כאילו הם ידעו שהכל יסתדר בסוף, ברבע הרביעי. וכך בדיוק היה.

2. הפריצה של לברון לסל

נא לא לטעות. לברון הוא לא הפוינט גארד של הלייקרס כשאתם רואים אותו עם הכדור מאחור בטופ אוף דה קי זה לא כדי 'לראות משם את כל המצב ולהחליט מה עושים' אלא זה הרבה יותר כדי לחדור משם לסל, מבצע שהוא עושה שוב ושוב בהצלחה גדולה. ולמה? כי הדאבל טים עליו לא נעשה נכון. הוא מטעה את שומרו ופורץ שוב ושוב או מימין או משמאל. הדאבל טים עליו חייב להיות כשעומדים מולו שניים. אחד מימין ואחד משמאל עם מרחק של חצי גוף ביניהם, והם אפילו נותנים לו מטר מרחק. לא ניצמדים אליו. כאן להטעיות שלו אין טעם. הוא יעבור או מימין או משמאל. הוא לא יכול לעבור בין שניהם: אין מקום. זה יהיה פאול תוקף.

אז עתה כדי לעקוף מימין או משמאל זווית הפריצה שלו מנעשית הרבה יתר 'שטוחה' (הוריזונטלית במקום ורטיקלית) ולשומר הרבה יותר קל להישאר איתו, כי יש לו 'דרך' קצרה יותר. לברון גם מאבד את המומנטום הוורטיקלי שלו. ואם מחכה לו שחקן תחת הסל (פורטלנד שמרו אשכרה אזורית עם יוסוף נוקיץ' תקוע תחת הסל) אז מקשים על לברון מאד. הוא יעדיף למסור לשחקן פתוח. אבל אתמול לברון הצליח ב-7 מתוך 8 כניסות, ובחצי מהם גם פאול.

אגב, ככה חייבים לעצור גם את לאורי מטורונטו הפורץ כמו טנק בפול ספיד. תעמיד שניים מולו עם רווח ביניהםלעצור לו את קו הפריצה לסל (הוא הרי פורץ כשור שהכנסת לו פלפל לתחת, ומסכה על עיניו) ואתה עוצר את הטנק הזה שאיבד מעצורים. הוא חייב עתה לשנות זווית ריצה, ואז כל הפאסט ברייק שלו נחלש לחלוטין.

יהיו שיגידו "ד"ר לס, עם כל הכבוד לידע שלך בביומכניקה, אתה לא חושב שסטוטס יודע זאת לא פחות טוב ממך??

ייתכן, אבל לך תדע: כשהייתי בן 16 אימנתי את נערות קרית טבעון בנות ה-14 וכבר אז שמתי עין על רינה ז"ל. אבל חיכיתי שנתיים עד שעשיתי את הצעד. קראתי המון, למדתי המון, ואימון זה הרי בעיקר COMMON SENSE. כשאימנתי את קבוצת הכדורגל של אדלפי יוניברסיטי, ונתבקשנו לשחק משחק אימון נגד 'נבחרת העולם' שהגיעה לשחק משחק ראווה נגד הקוסמוס של פלה, נתנו להם אחלה משחק (הפסדנו בשער) . יצרתי הגנה מיוחדת (שלא היתה 'בונקר' של דוויד שווייצר כשאימן את נבחרת ישראל!) כי ידעתי שהם יחזיקו בכדור 75% מהזמן. בסיום המשחק פרנץ בקנבאוור הגיע אלי, לחץ את ידי, אמר שהוא ממש נהנה מהמשחק ולא ידע שבמכללות ישנו כדורגל ברמה כזאת, ואפילו אמר לי שהוא גילה כמה דברים חדשים שההגנה שלי עשתה.

3. ללייקרס אין בינתיים פוינט גארד (יש להם, אבל הם לא יודעים!)

מאז ראז'ון רונדו נפצע ללייקרס אין פוינט גארד. לדיון וינטרס וג'יי אר סמית' אין את זה יותר לעשות זאת ברמה הזאת. ישנן קבוצות כמו יוסטון או פורולנד שלא צריכות פוינט גארד. הם משחקות משחק ריצה מהיר ומסירות מהירות, כניסות עם מראש בקיר של ראסל ווסטברוק, ובידוד ים של הארדן. גם אין להם סנטר, או פאור-פורוורד רציני שניתן לבנות עליהם תרגילים.

אבל הלייקרס עם לברון, אנטוני דייויס, ג'בל מגי, דווייט הואורד, ומרקיף מוריס חייבים אשכרה פוינט גארד. ניסו את KCP וניסו את דני גרין. הם שניהם סקוררים ולא מסוגלים לנהל משחק. לברון בעתמו חילק כמובן יותר אסיסטים מהם (10 בעוד הם חילקו 5 ו-3) אבל האסיסטים של לברון הן ברובן המחלט מסירה לכנף אחרי כניסה לסל שהוא מחליט לא לסיים.

יש להם פוינט גארד ושמו אלכס קרוסו. אני יודע שהוא נראה כמו כמו תלמיד לראיית חשבון באוניברסיטה הפתוחה והוא יהיה קרח לפני גיל 30, אבל הלבן הזה, ששיחק פוינט גארד באוניברסיטת M&M בטכסס (פוינט גארד בטוח; M&M לא בטוח) שאיש לא חלם שהוא יהיה שחקן הלייקרס (או שחקן NBA בכלל) הוא השחקן המסיים כל משחק ללייקרס. הוא שחקן כדורסל טוב יותר מדני גרין או KCP. אביו היה מאמן באוניברסיטה (היום הוא ASSOCIATE A.D) ואלכס היה BALL BOY של הקבוצה כבר מגיל 6. הבנאדם הזה גדל עם כדורסל כאוכל, כאוויר, וכשינה.

שדני גרין יישאר בכנף לקבור שלשות מהפינה, ו-KPC הוא מין 'שחקן לכל דבר'. מין לטרל ספריוול (אבל KCP עם ברגים בראש) או ג'ון סטארקס שידעו הכל, עשו הכל, אבל לא הצטיינו ממש בשום דבר. אותו מכניסים כשרוצים קצת טרוף.

אני הייתי לוקח את אלכס קרוסו ואומר לו שתפקידו להפעיל את לברון, AD, ג'בל, דווייט, גרין, קוזמה, KCP. הוא יודע כיצד לעשות זאת לא פחות מפרנק פוגל. אבל רוב המנהלים ב-NBA מרובעים וקרוסו ימשיך לשחק את תפקידו שלי נראה בלתי מוגדר. אבל בגלל שהוא כל כך חכם, הוא יודע מה לעשות כדי להוסיף יעילות לקבוצה.

4. ללייקרס אין קלעי PERIMETER

זה קצת עצוב – או מצחיק – ששני קלעי הפרימטר הטובים ביותר של הלייקרס הם AD (ארבע משש) ולברון ג'יימס (4 מ-7). היי, לאליפות שלשות אני לוקח את דני גרין בעיניים עצומות. אך דני תמיד היה PURE SHOOTER שאו הולך לו יום, או לא הולך לו יום (הוא היה 1 מ-6 מהטריי).

כשהמשחקים יגיעו לרמה יותר גבוהה, קלעי השלשות של הקבוצות האחרות יאכלו אותם.

זה כמעט מה שפורטלנד עשתה להם עם לילארד ומקולום. אברי בראדלי חסר להם ועוד איך. פלייאוף ברמה גבוהה תנצח רק עם STAR GUARDS. כוכבים. ללייקרס אין את זה אלא אם כן תשים את לברון ו-AD כגארדים.

אבל אתם יודעים מה יקרה אז? לפתע הטריי שלהם יירד ל-30%. מקסימום. כסנטר ופאור פורוורד הם יקברו שלשות מדי פעם כי זה לא תפקידם. אם היו יודעים שזה תפקידם, הם היו מתחילים לפקשש.

תראו את סיג'יי מקולום…אין בו שום דבר ובכל זאת הוא בישל אותם עם 36 נקודות. בעיקר על KCP ודני גרין. למה? כי הוא גארד בנשמה. הגארד היחיד הטוב בנשמה שנותר ללייקרס הויוכל לשמור על הגארדים המהירים הוא אלכס קרוסו.

אלכס הוא גם המגן הטוב ביותר שיהיה ללייקרס נגד גארדים כמו הארדן. קרוסו נראה איטי אבל הוא לא. ובעיקר הוא זריז ויש לו תנועה צדדית מהירה מאד. בגלל שהוא נולד עם כדורסל הוא גם יודע בדיוק מתי לסלק את זרועותיו שיגרמו רק לפאולים. זוהי יכולת (וידע) חשובה ביותר.

5. AD גילה (מחדש?) את זריקת המיד-ריינג'

אתמול יותר מחצי מנקודותיו נקלעו בג'אמפ רגיל מ-3-4-5 מטרים.

6. לברון הפך למכונת קליעות מרחוק ומקרוב.

פעם יכולת לתת ללברון 2 מטר רווח בשמירה מהפרימטר. היום אתה כבר לא יכול כי הוא יתרומם ויקבור את השלשה. הוא הפך משלשלן פחות מבינוני לשלשלן טוב מאד! (פעם ראשונה שאני משתמש במילה – למעשה המצאתי אותה ברגע זה -ואמשיך להשתמש בה עד שהיא תיקלט בארץ הקודש ו-GLAL יגיד לנו עוד חודש שכבר במאה ה-16 השתמשו בה)

אבל אם תיצמד אליו הוא יעבור אותך כמו רוח בכניסה.

7. קייל קוזמה שיפר את הגנתו ללא היכר!

.